המציאות הביטחונית בישראל כיום היא תוצאה ישירה של החלטות קודמות, ובראשן ההתנתקות מעזה והבריחה מלבנון. ההחלטות הללו, שנעשו מתוך רצון להביא לשקט וביטחון, הובילו אותנו למצב שבו אנחנו משלמים מחיר כבד במלחמות האחרונות.
ההתנתקות, שביצעה ממשלת אריאל שרון, הייתה אמורה לאפשר לישראל להימנע מעימותים קונקרטיים עם הפלסטינים בעזה. אך במקום זאת, היא אפשרה לחמאס לבסס את מעמדו ולהתעצם. הוויתור על היישובים היהודיים הפך את עזה למוקד של איום ביטחוני, וכיום אנו רואים את התוצאות הכואבות של ההחלטה הזו: ירי רקטות, פיגועי טרור והסלמות חוזרות ונשנות.
בנוסף, הבריחה מלבנון ב-2000, שהייתה אמורה לשפר את הביטחון בגבול הצפוני, הובילה לעליית כוח חיזבאללה, שהפך לגורם דומיננטי בצפון. חיזבאללה, עם תמיכה איראנית ועם מערכות נשק מתקדמות, הפך לאיום ממשי על ישראל, והגביר את המתיחות בגבול. כיום, חיזבאללה לא מהסס להשתמש בכוחו כדי לאתגר את ישראל, והשפעותיו מורגשות גם במערכה הנוכחית.
ההחלטות הללו, שנעשו מתוך חיפוש אחר פתרונות מהירים, הובילו אותנו למצב שבו אנחנו ניצבים מול אויבים מחוזקים ומאורגנים יותר, כשבעקבותיהם נגרם לנו מחיר כבד של דם ונפש. חשוב שנלמד מההיסטוריה, ונבין שההחלטות שלנו לא מתבטאות רק בהווה, אלא גם במאבקים העתידיים שלנו.
כדי להבטיח את ביטחוננו, עלינו להפעיל חשיבה מעמיקה ולקחת בחשבון את ההשלכות ארוכות הטווח של כל פעולה. הגיע הזמן שנבין שהשקט שאנו מחפשים לא יכול להגיע דרך בריחות או וויתורים, אלא רק דרך מוכנות להתמודד עם האיומים הניצבים בפנינו.
