הקלטות חדשות נחשפות: שיחת האיומים והצעקות בין סגן ראש המחלקה היהודית בשב"כ לבין נצ"מ אבישי מועלם: "אני לא עובד איתכם יותר, להתראות".
ראש המחלקה היהודית בשב"כ השעה את עצמו מתפקידו, זאת לאחר שנחשף כי הוא מבצע מעצרים של מתיישבים, אותם הוא מכנה "שמוקים" גם ללא ראיות. "כשלתי בלשוני באופן שאינו תואם את ערכי השירות וערכי", כתב א' לעובדי השב"כ.
לאחר שנחשפו הקלטות שבהן הודה במעצר מתיישבים, אותם הוא מכנה "שמוקים", גם ללא ראיות, א' ראש החטיבה היהודית בשב"כ, הודיע היום (ראשון) כי הוא משעה את עצמו מתפקידו.
בהודעה שפרסם לעובדי השב"כ טען: "החטיבה ואני פועלים אך ורק על פי חוק ותחת סט ערכים ברורים. אני מצר מעומק הלב על סגנון הדברים שנאמרו, שאינו מאפיין את דרך התנהלותי מול יתר הגורמים הרבים עימם אנו פועלים בשיתוף פעולה".
בשבועות האחרונים נשמעה ביקורת נוקבת כלפי ההתנהלות של שירות הביטחון הכללי (שב"כ), במיוחד במחלקה היהודית. הדיונים שהתעוררו בעקבות התנהלות זו חשפו תמונה מטרידה על מעצרים ללא בסיס ראייתי, התעמרות במתיישבים, ואף התנהגות אלימה כלפי אזרחים.
החשש ממעצרי שווא ומדיניות נקמנות
בשב"כ, ובפרט במחלקה היהודית, התעוררה תחושת חוסר אמון בעקבות עדויות על מעצרים שרירותיים. המעצרים לא תמיד מבוססים על ראיות, ולעיתים על פי טענות שמועלות לאחר חקירות אינטנסיביות. עמישב מלט, פעיל התיישבות באזור בנימין, שיתף עדות קשה על חוויותיו האישיות: "פשוט לא יכולנו להבין איך פתאום הפכנו למטרה של רדיפה פוליטית". מלט טוען כי המעצר שבוצע לו היה תוצאה של רצון למנוע ממנו להמשיך בפעילותו הציונית באזור.
תביעות וניצול כוח לרעה
לא מעט מהטענות שעולות מדברים על שיטות חקירה פוגעניות. עו"ד שאולי רוטרמן, אשר ייצג לקוחות שנעצרו על ידי השב"כ, הסביר כי המעצרים נעשו על סמך "מידע מודיעיני" שלא הוצג בפני ההגנה, ובמקרים רבים בית המשפט אישר את המעצר רק לאחר "שיקול דעת מצומצם". רוטרמן תיאר את התהליך כ"מעין חותמת גומי".
תמיכה מצד פוליטיקאים ומחאה ציבורית
הסערה סביב מעצרי המתיישבים הובילה גם לתגובה פוליטית. חברי הכנסת טלי גוטליב מהליכוד הגיבה בחריפות על ההתנהלות בשב"כ: "לא אכפת להם מהמוסר, הם פשוט רוצים להשליט פחד". גוטליב הביעה חשש שמא מדובר בניצול של מעצרים לצורכי נקמה פוליטית, תוך פגיעה בזכויות האדם של המתיישבים.
חופש הביטוי מול חובת הביטחון
הסערה שהתעוררה בעקבות עדויות שונות מציבה שאלות קשות בנוגע לגבולות שבין חובת השמירה על הביטחון לבין זכויות האדם והחירות האישית. מצד אחד, השב"כ טוען כי מדובר בהגנה על ביטחון המדינה, ומצד שני, יש המוטרדים מהפגיעה בזכויות פרטיות וזכויות פוליטיות של אזרחים.
נראה כי בשלב הזה הפתרון לא פשוט. המצב דורש חקירה מקיפה ופתרונות שיבטיחו את שמירה על הדמוקרטיה, תוך כדי שמירה על האינטרס הביטחוני של המדינה.