בשבועות האחרונים שתי דמויות מוכרות בשירות המילואים בישראל החליטו לפרסם את התנגדותן למדיניות הממשלה והודיעו על סירובם לשרת בשירות הקרוב. לאחר הצהרותיהם, צה"ל החליט להדיחם משירות מילואים. הסרבנים המדוברים הם נווט קרב ואיש מודיעין אשר נימקו את החלטותיהם במחאה על מה שהם רואים ככשלון במנהיגות ובפגיעה בעתיד המדינה.
התפטרות ממילואים מתוך אידיאולוגיה
אלון גור, נווט קרב בן 43 ומנהל מרכז למנהיגות, פרסם פוסט ברשתות החברתיות בו הצהיר על סיום שירות המילואים. "נפגשתי עם מפקד הטייסת שלי והודעתי לו שעד כאן, הגבול נחצה", כתב. גור, ששירת במשך יותר מ-16 שנים במילואים, הסביר כי הוא לא יכול להמשיך בשירות תחת ממשלה שאיבדה את אמונו. לדבריו, ההתדרדרות הפוליטית וההחלטות הציניות בנוגע לביטחון המדינה גרמו לו להפסיק את שירותו. "המדינה מפקירה את אזרחיה", הוסיף.
גור ציין כי בשבעה באוקטובר, במהלך תחילת מלחמת עזה, התייצב מיד לשירות המילואים. אולם, השינויים במדיניות הממשלה היוו עבורו קו אדום, והוא הודיע כי לא ימשיך בשירותו. "אני לא מוכן להיות חלק ממדינה שמזניחה את חיי אדם", טען. הצהרתו הובילה להדחתו המיידית מצה"ל.
מיכאל מאיר: "סרבתי בשל בוגדים"
הסרבן השני, מיכאל מאיר, משרת באגף המודיעין, פרסם ציוצים נחרצים ברשתות החברתיות נגד הממשלה, בכינויי גנאי חמורים. מאיר טען כי המלחמה בעזה לא ממומשת מתוך אינטרסים לגיטימיים, אלא מתוך רצון לשימור כוחם של פוליטיקאים. "אני לא אשתף פעולה עם חבורת בוגדים מטונפים", כתב. מאיר, שמשרת במילואים באגף המודיעין, הצהיר כי הוא לא ייקח חלק במלחמה שלדבריו מתבצעת על חשבון חיי אדם ועתיד המדינה.
לאחר שגורש משירות המילואים, מאיר לא חזר בו ממילותיו. הוא הסביר כי אמירותיו היו בגדר קווים אדומים עבורו, והוא מוכן לשאת את ההשלכות החמורות של החלטתו. "הבחירה הייתה קשה, אך אני מאמין שפעלתי נכון", סיכם מאיר.
צה"ל וההדחה: אמירה מערכתית ברורה
הדחתם של גור ומאיר מצה"ל מצביעה על עמדה ברורה של מערכת הביטחון: מי שמסרב לשרת, לא יוכל להישאר בשירות. צה"ל לא מוכן לקבל את ההתקוממות הפומבית הזו, ומגיב בהתאם. ההדחה מעוררת שאלות לגבי גבולות הסרבנות הצבאית והאם יש מקום להשפיע על דעת הקהל מתוך השירות הצבאי.
הסרבנות בצה"ל: המחיר האישי והחברתי
הסרבנות בשירות המילואים היא נושא רגיש, במיוחד בתקופות של מתח ביטחוני גבוה. עבור רבים, הצטרפות למחאות מסוג זה יכולה להוביל להשלכות חברתיות ונפשיות קשות. גם גור וגם מאיר ציינו כי מדובר בהחלטה קשה מאוד, שמובילה להשלכות אישיות משמעותיות. עם זאת, שניהם לא היססו להביע את עמדותיהם תוך סיכון הקריירה הצבאית שלהם.
תמיכה בסרבנות או התנגדות לה?
לאחר האירועים, הוקמה סערה פוליטית נוספת סביב ההתנגדות לצה"ל. יו"ר מפלגת העבודה, יאיר גולן, סירב לגנות את הסרבנות, דבר שהוביל למחלוקות עם שאר חברי האופוזיציה. גולן, יחד עם יאיר לפיד ובני גנץ, לא הגיע להסכמה על הצורך לשלול את הסרבנות מתוך מחאה פוליטית. מציאות זו מעוררת שיח ציבורי רחב בנוגע לגבולות המחאה ואי-הסכמה במדינה דמוקרטית.
לסיכום, הסרבנות של גור ומאיר וההשלכות שגרמה, מעוררות שאלות רבות בנוגע למערכת הביטחון, לגבולות החופש האזרחי ולתפקיד הצבא במדינה. המחלוקות וההדחות הללו לא צפויות להיעלם בקרוב, וימשיכו להעסיק את הציבור והמערכת הפוליטית לאורך זמן.