לאחר אסון ה-7 באוקטובר, שזעזע את מדינת ישראל והותיר טראומה עמוקה בחברה הישראלית, החל שינוי עמוק בתפיסת הביטחון והמדיניות כלפי האויב. רבים בציבור הישראלי מבינים כיום כי על מנת להרתיע את אויבי ישראל ולהבטיח את שלומה של המדינה, יש צורך בשינוי דרמטי במדיניות, כולל כיבוש שטח באזורי רגישים כמו צפון רצועת עזה.
על אף שצעד כזה נתפס בעבר כדרישה של "מיעוט קיצוני", המציאות החדשה מחייבת אותנו לחשוב באופן שונה, ולהתאים את מדיניות הביטחון לאיומים הנוכחיים.
לא מספיק רק בהרס של מבנים, שעם הזמן נבנים מחדש בעזרת כספים שמגיעים אל האויב מגורמים בינלאומיים. כיום ברור כי השמדת נכסים אינה מרתיעה את האויב כפי שהיא מרתיעה אותנו. במקום זאת, יש צורך בצעד אסטרטגי ומשמעותי יותר: כיבוש של שטחים ואדמות. מדובר בצעד שיאפשר לנו לקבוע עובדות בשטח, להרתיע את האויב ולהפוך כל ניסיון לתקוף את מדינת ישראל למהלך שיביא להפסד משמעותי מבחינתו, לא רק בהיבט הצבאי אלא גם בהיבט הכלכלי והאסטרטגי.
הדרישה להרחיב את ההתיישבות בצפון הרצועה איננה נובעת מאידיאולוגיה קיצונית, אלא מתוך הבנת הצורך ההולך ומתרקם ברחוב הישראלי – להרתיע את האויב בצורה מוחשית ולשלול ממנו שטח קריטי.
כיבוש של שטח ברצועה יכול לשבש את יכולת האויב לתפקד בצורה אפקטיבית, ובכך להבטיח את ביטחון ישראל לעתיד. הגיע הזמן שהמדינה תקבל את ההחלטות בהתאם לרצון רוב הציבור בעיקר היהודי, ולא על פי דעותיהם של בכירים פוליטיים מהצד השמאלי, שמתעקשים להמעיט בחשיבות הצעדים הדרושים לשמירה על שלומנו וביטחוננו.
