הסוגיה שישראל ניצבת בפניה בנוגע לתמיכה במורדים הסוריים או בממשל אסד היא מורכבת ומאתגרת. מצד אחד, המשטר של בשאר אל-אסד, הנתמך על ידי איראן, מהווה איום ישיר על ישראל בשל קשריו עם חיזבאללה והיכולת של איראן להעביר חימוש לארגוני טרור בלבנון. מצד שני, המורדים הסוריים, למרות היותם אויבים של המשטר, אינם בהכרח ברית אסטרטגית עבור ישראל, במיוחד כאשר מדובר בניהול של נשק להשמדה המונית כמו נשק כימי, שעלול להגיע לידיים לא אחראיות.
המציאות הסורית כיום מבלבלת את המערכת הביטחונית הישראלית. מצד אחד, קשה להתעלם מהעובדה שכאשר המיליציות האיראניות עסוקות במלחמה פנימית, יש פחות סיכון מיידי כלפי ישראל. מצד שני, ישנו חשש שעם התקדמות המורדים, במיוחד אם הם יצליחו להשתלט על נשק כימי, סוריה תהפוך לזירה מסוכנת אף יותר. נשק כזה עלול לדלוף לידיים עוינות, דבר שיכולה להיות לו השפעה הרסנית על המזרח התיכון כולו, ובמיוחד על ישראל.
בישראל מבינים היטב את הדילמה הזו. מצד אחד, יש רצון לעודד את המורדים במידה ויכולותיהם יעמדו בפני המשטר הסורי, אך מצד שני, כל הישג של המורדים שאינו מלווה באחריות מדינתית יכול להוביל לתוצאות הרסניות. במצב זה, ישראל מוצאת את עצמה במצב של דריכות והתארגנות למגוון תרחישים, ומבינה כי עליה להיות מוכנה לכל מצב – בין אם מדובר במורדים שיביאו עימם יציבות ובין אם מדובר בכאוס שיביא לסכנה מוחשית.
לאחרונה, רוסיה, התומכת במשטר אסד, החלה בהפצצות אינטנסיביות נגד המורדים בסוריה, מה שמעכב את התקדמותם בשטח. הפצצות אלו מצביעות על כך שרוסיה מתעקשת לשמור על תמיכתה באסד, גם תוך כדי העיסוק במלחמה באוקראינה ובתוך האתגרים הגיאופוליטיים הרחבים שהיא מתמודדת איתם. על פי הפרסומים, התקפות אלו הצליחו להאט את התקדמות המורדים בשטח ולייצב את משטר אסד לפחות בטווח הקצר.
לסיכום, לא ניתן לדבר על תמיכה חד-משמעית, שכן כל צעד מצריך שיקול דעת מעמיק ותגובה מדויקת לכל תרחיש. חשוב שישראל תמשיך לעקוב, לתכנן ולהגיב באופן מידי ומקצועי, מתוך הבנה שהסיכונים בסוריה עשויים להשפיע ישירות על ביטחונה.
לא משנה מה ישראל תעשה, ככל הנראה תועלה האשמה על תמיכתה במורדים, אך יש להבין שזה לא בהכרח נכון. נכון לומר כי ישראל בעיקר מאחלת בהצלחה לשני הצדדים, תוך שהיא נערכת לכל תרחיש ומגיבה בהתאם לאינטרס הביטחוני שלה.
